מעילי הפשוט ופנס על הגשר, ליל הסתו ושפתי הלחות מני גשם – כך ראית אותי ראשונה, התזכר? והיה לי ברור כמו שתים ושתים, כי אהיה בשבילך כמו לחם ומים וכאל לחם ומים אלי תחזר. בענינו המר, בעבר אותך זעם, גם למות אתה קללתני לא פעם, וכתפי הקרות רעדו משמחה; כי היה לי ברור כמו שתים ושתים שיובילו אותך בגללי בנחשתים וגם אז לבבי לא יסור מעמך. כן, היה זה לא טוב, היה רע לתפארת, אבל זכר איך נפגשנו בליל מלילות; אם יהיה זה שנית – אל יהיה זה אחרת, רק אותה אהבה עניה וסוררת, באותו מעילון עם אותו ציץ הורד, באותה השמלה הפשוטה משמלות. אם יהיה זה שנית אל יהיה זה אחרת, יהיה כך, כך יהיה אות באות. וקנאתי לך ובחשך ארבתי ושנאתי לך ועד דמע אהבתי וביתנו שמם מחיוך ומצחוק. ובשובך אל הבית, מרוד כמו כלב, עלבונות של זרים בי נקמת פי אלף ואדע כי חשבת עלי מרחוק. ובלילה ההוא, עת הטחת בדלת והלכת לעד ואני נושאת ילד, רק חשך אור עיני אך לבי לא נשבר; כי היה לי ברור כמו שתים ושתים שתשוב עוד אלי ותפל על ברכים ואני בפניך אביט ואמר: כן, היה זה לא טוב, היה רע לתפארת אבל טוב שנפגשנו בליל מלילות; אם יהיה זה שנית – אל יהיה זה אחרת, רק אותה אהבה עניה וסוררת, באותו מעילון עם אותו ציץ הורד, באותה השמלה הפשוטה משמלות. אם יהיה זה שנית אל יהיה זה אחרת, יהיה כך, כך יהיה אות באות. הן ידעתי שאין לי אוהב מלבדך וידעתי: המות יבוא מידיך ואני מחכה ומצפה לזיוו; הוא יבוא פתאומי כגרזן על עץ יער, או יקרב לאטו, בענוי ובצער, אבל לא מידי זר – מידיך יבוא. וגם אז לביתך, בליל שכול וליל עני, בחלום עוד אשובה, כסילה שכמוני, ואמר: הנה באתי מנדוד בשבילי; כי היה לי ברור כמו שתים ושתים שאבוא לביתך בעצמך עינים עד אשר ישאוך בדרך אלי. כן, היה זה לא טוב, היה רע לתפארת, אבל עד לי האל החורץ גורלות: אם יהיה זה שנית – אל יהיה זה אחרת, רק אותה אהבה עניה וסוררת, באותו מעילון עם אותו ציץ הורד, באותה השמלה הפשוטה משמלות. אם יהיה זה שנית – אל יהיה זה אחרת, יהיה כך, כך יהיה אות באות.