מכל הרעיונות המשוגעים שהיית מעלה בשיחות שלנו, היה אחד שתמיד חזר. הצעת לפתוח בעיתון מדור של ביקורת לוויות. אחר כך שכללת את ההצעה לפורמט של תכנית רדיו מקאברית שלמה, הצעת לקרוא לה "ציפורי לילה מקוננות". ובכן אורי, הנה מול עינינו ולצערנו הנורא, מתהווה הפיילוט לתכנית. ובגלל שאנחנו מכירים אותך אורי השתדלנו כולנו לוותר על שני הדברים השנואים עליך, השמאלץ והפאתוס, שמא נקבל ציון נמוך בביקורת. אז רק אספר בדיחה של אורי: אדם אחד רואה ליצן בוכה. ליצן ליצן למה אתה עצוב, הוא שואל. אני לא עצוב, עונה הליצן. אני רק נח. אנחנו ננוח כאן קצת ברשותך. כולנו בניך, אורי.